<h1>תמים דעים להראב"ד סימן נ"ו</h1>
<h2>דף מא:</h2>
ומה ששאלת על בת שתובעת בנכסים מועטים מה טיבך בנכסי אבא שמא מכר לך אחי וזה טען אחיך לא מכר לי כלום אלא של אבותי היו וכשראה שהצריכוהו ראיה על זה ולא מצא והודיעוהו שטענת מקחו יפה לו מטענת אבותיו חזר והביא שטר מקחו לב"ד. הרבה נשאתי ונתתי עם הרב חמי ז"ל על זה ונתעצמתי עמו שהוא היה מחייב אותו מטעם המשנה (סנהדרין ל"א) שהרי אמר אין לי ראיה והודאת בעל דין כמאה עדים דמי שכיון שהוא מודה על חובתו לא נאמין עדים על זכותו. (ורבותיה ההוא) [וראיתיה מההיא] (שבועות מ"א:) דאמר ליה לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך אמר ליה לא היו דברים מעולם אתו סהדי דיזיף ופרע. אמר רבא כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי אלמא כיון דאמר איהו לא פרעתי אע"ג דאמרי סהדי פרע מחייב דהודאת בעל דין כמאה עדים עדיפא. ואני השבתי לו הרבה וטובא אמרי ליה ולא יכלי ליה עד דאמרי ליה שאין לנו לילך אחר טענות' אלא להוציא דין אמת לאמתו. ומה שטען זה אחיך לא מכר לי כלום אנן סהדי שלא נתכוון (להורות) [להודות] דינו אלא שגגה היתה בידו והיה סבור לחזק טענתו [ולכן] הדבר תלוי בב"ד אם יראו כי משגגה ומפתיות טען מה שטען והוא טוען בכך שלא נתכוון אלא לחזק טענתו שלא ילכו בו אחר מיצוי הדין אלא שיתקנו הדבר ויפשרו ביניהם להעמיד הקרקע בידו. אך דקדקתי על זה שהבת יש לה להוציא הקרקע מידו בטענת פרנס' לבעל כדקי"ל (כתובות ס"ט.) מוציאין לפרנסה. ומעתה יש לכם לדקדק על זה הענין על דין המפורש בכתובות בהלכות הרב אלפסי ז"ל בין שבגרה בין שלא בגרה מיחת ולא מיחת והכל כמו שמפורש בהם בין אמיד בין לא אמיד.
